לטויבע היקרה והאהובה, אחרי שטיפה התאוששתי, שיחזרתי אבל ממש לא עיכלתי עדיין כלום ;) הגיע הזמן המושלם להודות לך 🤍 פגשתי אותך לראשונה בשבוע 20 להריון, כשבאתי אל הקליניקה עם כאבים שמרגישים כאילו המציאו אותם במיוחד בשבילי. כאבים שאף רופא לא הצליח להסביר כמו שצריך, אבל את? את הצלחת לעזור אפילו מבלי לפענח עד הסוף את המקרה. ובזמן שיכולתי לבכות, איכשהו תמיד מצאנו על מה לצחוק. מהטיפולים אצלך אני זוכרת לא רק עיסויים כואבים וכאלה פחות, אלא שיחות מלאות פטפוטים והרבה צחקוקים. הצלחת להפוך את המפגשים שלנו ליותר נעימים. משעות של טיפול – הם היו רגעים של חיבור, של שחרור, ושל תחושה שאני לא לבד במערכה הזאת. ואז הגיעה הלידה… וואו, איזו חוויה מטורפת! 24 שעות שאת שם לצידי, בלי הפסקה, עוזרת לי, תומכת, ומשקיעה את כל הלב והידיים שלך (שבטח עוד כאבו יום אחר כך). תקשרת עם הצוות, ידעת מה אני צריכה עוד לפני שאני ידעתי בעצמי, והיית שם ברגעים הקשים עם נוכחות שאי אפשר להסביר במילים. טויבע, את לא עוד דולה – את סופר דולה ואישה מיוחדת! הצלחת לשלב בין מקצועיות שאין כמותה, לבין קלילות, חיוך וצחוק. אני לא יודעת איך לומר לך תודה, אבל אני כן יודעת שאת נכנסת לי ללב ❤ מאחלת לך שתמשיכי ללוות נשים באותה מסירות ושמחה, כי את מתנה אמיתית לעולם הזה. אה ו… שתמצאי זמן לאכול מסודר ;) באהבה גדולה,

טויבע חיים שאת! אני לא מפסיקה לספר כמה הלידה הזו הייתה כל כך עוצמתית בזכותך! התאמת את עצמך בדיוק למה שהייתי צריכה, ברגעים שפשוט התבוננת בי והבנת איפה התינוק ואיפה אני והצעת דרכים לשפר ולקדם את הלידה בצורה הכי טבעית שיש, ברגעים שעודדת ותמכת בי וברגעים שהייתי צריכה שפשוט תהיי מתלה של המוניטור כי זה פשוט העזרה שהייתי צריכה באותו רגע.. היית עוגן וביטחון, כשהנחת אותי לנשום נכון כשהיה לי קשה ואמרת לי שאני עושה עבודה טובה, שזה עוד שנייה נגמר ואני עוד שתי לחיצות רואה את התינוקי המתוק שלי.. גם ברגעים המפחידים נשארת איתי, הרגעת, החזקת ועזרת לי להמשיך להיות בעולם שלי- מרוכזת בי ובדרך של התינוקי החוצה. היית תמיד לטובתי, לא מחליטה עלי אלא עוזרת לי לבחון את האפשרויות שלי וזה עשה את כל ההבדל לעזור לי להגיע ללידה שחלמתי עליה- טבעית, פעילה וקשובה לי ולתינוקי את לב ענק ❤️❤️❤️❤️❤️

טויבע אהובת ליבייי קודם כל, לפני הכל ואחרי הכל את באמת באמת אהובת לב שלנו ♥️ איך אני שמחה ומוקירה על זה שהיית איתי במסע המטורף הזה עוד לפני הטייטל של הדולה, הרגשת כמו בת משפחה. תודה על כל מבט, על כל מגע ועל כל מילה שפשוט אמרו ״אני איתך״ ונתנו לי כוחות להמשיך ומי כמוך יודעת כמה כוחות הייתי צריכה.. עברנו יחד את המסע הכי מטורף שעברתי בחיי וכנראה שעוד אעבור. תודה עלייך, תודה על הנתינה המדהימה שלך, על הלב הענק שלך ועל הידיים.. וואו הידייםםם 🙌🙌🙌 אין לי מספיק מילים, באמת.. עוד לא עיכלתי מה בכלל קרה בשעות האלה של חיי, אבל יודעת שבלעדייך זו לא הייתה לעולם החוויה המעצימה שחוויתי. תודה תודה ושוב תודה (ועוד אלף) ואני ממש מחכה לשיחה שלנו לקצת עיבוד של המסע הזה. 🫶🏼

היי היי אז. בעודי מערסלת אחת פיצקולה שלא מוכנה לרדת בלילות מהידיים, אולי דווקא בגלל הדרך שבה הגיעה לעולם, אני חושבת על שבוע שעבר. האמת, כל פעם שאני חושבת על המסע שעברנו אור ואני יחד איתך אני מוצפת דמעות. יש בהן התרגשות עצומה, וגם עצב וכאב, וגם גאווה וגם מעט אבל על מה שלא היה. היה קשה ממש, ומפרך ברמות, ולצד זה לא הייתי עושה שום דבר אחר. את היית שם בשבילי ובשבילנו, מאד ב-דיוק, ברגישות, וגם עם דחיפה אסרטיבית כשהיה צריך. הרגשנו אותך מושקעת יחד איתנו, צוות ושותפים למסע שעברנו, לא סתם רציתי שתיכנסי איתי לניתוח. השרית עליי ועל אור ביטחון, נתת לנו להרגיש בשליטה גם כשהיו רגעים שנדמה היה שהכל מסתחרר. הצלחת לאפס אותנו שוב ושוב, ואני לא חושבת שהיינו צולחים את זה בלעדייך. טויבע יקרה, המון המון תודה. אנחנו בהודיה באמת עצומה שהיית איתנו, יד ביד בדרך לקבלת האוצר הקטנטן שעכשיו בזרועותיי. מעריכים את ההשקעה האדירה, את הימים והלילות, את כל השעות והדקות הארוכות שהיית שם עבורנו. אין כמוך. 🌻❤️